יש סוד אדיר בלבכם. אתם לעולם לא יודעים שהוא שם משום שאתם חיים בעולם ללא אור מאיר. השטן שבה את לבכם ואת רוחכם. החשכה מכסה את עיניכם. אתם לא יכולים לראות את השמש ברקיע או את הכוכב המנצנץ בלילה. אוזניכם סתומות בדברי הונאה ואתם לא שומעים את קולו הרועם של יהוה או את צלילם של המים הגועשים מכס המלכות. איבדתם את כל מה שהיה אמור להיות שלכם ואת כל מה שהאל הכול יכול העניק לכם. נכנסתם לים אינסופי של מרירות, ללא כוח להימלט וללא סיכוי להינצל – אתם רק תיאבקו ותנועו אנה ואנה... מרגע זה, נגזר עליכם לסבול את הייסורים שממיט השטן, להיות מרוחקים מאוד מברכותיו של האל הכול יכול, מחוץ להישג ידה של תמיכתו של האל הכול יכול, ואתם תצאו לדרך ללא מוצא. מיליון צעקות בקושי משפיעות על לבכם ועל רוחכם. אתם ישנים עמוק בידי השטן, שפיתה אתכם אל המישור חסר הגבולות, שאין בו כיוונים ואין בו תמרורים. מעתה ואילך, אתם נעדרים את הטוהר והתום המקוריים שלכם ואתם מתחילים להסתתר מטיפולו של האל הכול יכול. השטן מכוון את לבכם בכל עניין והופך לחייכם. אתם כבר לא מפחדים ממנו, כבר לא מתרחקים ממנו וכבר לא מפקפקים בו. במקום זאת, אתם מתייחסים אליו כאל אלוהים בלבכם. אתם מתחילים לקדש אותו, לעבוד אותו ולדבוק בו כאילו הייתם צלליתו, ואתם מתחילים להתמסר זה לזה בחיים ובמוות. אין לכם מושג מה מקורכם, מדוע אתם קיימים ומדוע אתם מתים. אתם רואים באל הכול יכול ישות זרה. אתם לא יודעים מה מקורו, וקל וחומר שאתם לא יודעים את כל מה הוא עשה למענכם. כל דבר ממנו הופך למאוס בעיניכם. אתם לא מוקירים את מתנותיו ולא יודעים את ערכן. אתם הולכים עם השטן, מהרגע שבו התחלתם לקבל אספקה מהאל הכול יכול. אתם והשטן חוצים אלפי שנים של סופה וסער. יחד איתו, אתם מתנגדים לאלוהים, שהיה המקור לחייכם. אתם לא מכים על חטא, וקל וחומר שאתם לא יודעים שהגעתם לנקודת האבדון. אתם שוכחים שהשטן פיתה אתכם וייסר אתכם, ואתם שוכחים את מקורכם. בדיוק כך, השטן פוגע בכם בהדרגה ברגע זה ממש. לבכם ורוחכם קהי חושים ורקובים. אתם כבר לא מתלוננים על מצוקתו של העולם, וכבר לא מאמינים שהעולם אינו צודק. אפילו כבר לא אכפת לכם מקיומו של האל הכול יכול. זאת משום שאתם סבורים שהשטן הוא אביכם האמיתי, ומשום שאתם כבר לא יכול להתרחק ממנו. זה הסוד בלבכם.
כשעולה הבוקר, כוכב השחר עולה מהמזרח. זה כוכב שלא הופיע שם מעולם לפני כן. הוא מאיר את הרקיע שעדיין מלא בכוכבים ומצית את האור הכבוי בלבם של בני האדם. בני האדם כבר לא בודדים, בזכות האור – האור שמאיר עליכם ועל אחרים. אולם רק אתם ממשיכים לישון עמוק בלילה החשוך. אתם לא מסוגלים לשמוע את הקול או לראות את האור, ואתם לא מוגלים להבחין בהתגלותם של שמיים חדשים וארץ חדשה – עידן חדש. זאת משום שאביכם אומר לכם, "ילדיי, אל תקומו. עוד מוקדם. קר בחוץ. הישארו בפנים, פן החרב והחנית ינקבו את עיניכם." אתם מאמינים רק בדברי התוכחה של אביכם, מפני שאתם סבורים שאביכם צודק משום שהוא מבוגר מכם ואוהב אתכם באמת. דברי התוכחה האלה והאהבה הזו גורמים לכם להפסיק להאמין באגדה שיש אור בעולם, וכבר לא אכפת לכם אם יש אמת בעולם. אתם כבר לא מעזים לקוות שהאל הכול יכול יחלץ אתכם. אתם מסופקים מהמצב הנתון, וכבר לא מייחלים להופעת אור, ולא מחכים לבואו של האל הכול יכול האגדי. בעיניכם, כל הדברים היפים לא יכולים לקום לתחייה או להמשיך להתקיים. בעיניכם, המחר והעתיד של האנושות נעלמו ונוחלים כישלון. אתם אוחזים בחוזקה בבגדיו של אביכם, ואתם מוכנים לסבול יחד איתו, והעיקר לא לאבד את שותפכם למסע ואת הכיוון של המסע שלכם הרחק. העולם רחב הידיים והמעורפל הפך רבים מכם לחסרי פחד ועשויים לבלי חת בעת מילוי תפקידים שונים בעולם הזה. הוא יצר "לוחמים" רבים שלא מפחדים כלל מהמוות. מעבר לכך, הוא יצר קבוצות של בני אנוש קהי חושים ומשותקים שלא מבינים את תכלית בריאתם. עיני האל הכול יכול מביטות סביב באנושות המיוסרת קשות. הוא שומע את יללותיהם של הסובלים, רואה את חוסר הבושה של המיוסרים וחש בייאוש ובאימה של האנושות שאיבדה את הישועה. האנושות דוחה את טיפולו. היא הולכת בנתיב משלה ומתחמקת מעיניו המחפשות. בני האדם מעדיפים לטעום את כל המרירות של הים העמוק, ביחד עם האויב. אנחתו של האל הכול יכול כבר לא יכולה להישמע. ידי האל הכול יכול כבר לא מוכנות לגעת באנושות הטרגית. הוא חוזר על עבודתו, וזוכה בבני אדם ומאבד אותם מחדש, פעם אחר פעם. מאותו רגע, הוא מתעייף ונהיה תשוש, ולכן הוא מפסיק את העבודה בידיו, וכבר לא נודד בין בני האדם... בני האדם לא מודעים כלל ועיקר לשינויים האלה. הם לא מודעים לתנועותיו של האל הכול יכול, או לצערו ואכזבתו.
כל מה שיש בעולם משתנה עם מחשבותיו של האל הכול יכול, תחת מבטו. דברים שהאנושות לא שמעה עליהם מעולם יכולים להגיע בפתאומיות. אולם דברים שתמיד היו בידי האנושות יכולים להיעלם מבלי דעת. איש לא יכול להעלות על הדעת את מיקומו של האל הכול יכול, ויתרה מזאת, איש לא יכול לחוש בהתעלותו ובגדולתו של כוח החיים של האל הכול יכול. התעלותו טמונה באופן שבו הוא יכול לתפוס את מה שבני האנוש לא מסוגלים לתפוס. גדולתו טמונה בכך שהאנושות מתכחשת עליו אך הוא מושיע את האנושות. הוא יודע את משמעותם של החיים והמוות. יתר על כן, הוא יודע את כללי החיים של האנושות, שאותה הוא ברא. הוא הבסיס לקיום האנושי והוא הגואל שיקים שוב לתחייה את האנושות. הוא מכביד על לבבות שמחים במצוקה והוא מעודד לבבות עצובים בשמחה. הוא עושה כל זאת למען עבודתו ולמען תוכניתו.
האנושות, אשר התנתקה מאספקת החיים של האל הכול יכול, לא יודעת מדוע היא קיימת, אך היא מפחדת מהמוות. אין תמיכה ואין עזרה, אך האנושות עדיין ממאנת לעצום עיניים והיא מתנגדת לכל. היא גוררת קיום עלוב בעולם הזה בגופים ללא הכרה של נשמה. אתם חיים כך, ללא תקווה. אחיכם חיים כך, ללא מטרה. ישנו רק האחד הקדוש האגדי שיבוא להושיע את בני האדם שנאנקים מסבל וכמהים נואשות לבואו. האמונה הזו לא יכולה להתגשם בינתיים בבני האדם שאינם בהכרה. עם זאת, בני האדם עדיין כמהים לכך כל כך. יש לאל הכול יכול רחמים לבני האדם שסובלים עמוקות. לצד זאת, נמאס לו מבני האדם מחוסרי ההכרה, משום שעליו להמתין זמן רב מדי כדי לקבל תשובות מבני האנוש. הוא מעוניין לחפש – לחפש את לבכם ואת רוחכם. הוא רוצה לתת לכם מזון ומים ולהעיר אתכם, כדי שכבר לא תהיו צמאים ורעבים. כשאתם עייפים, וכשאתם מתחילים לחוש באומללות של העולם, אל תתבלבלו ואל תבכו. האל הכול יכול, הצופה, יקבל את בואכם בכל עת. הוא נמצא לצדכם וצופה בכם, וממתין שתחזרו. הוא מחכה ליום שבו זיכרונכם יחזור לפתע, ושתהיו מודעים לכך שמוצאכם מאלוהים, עובדה שאיכשהו אבדה לכם איפשהו, כשנפלתם ארצה בשולי הדרך ללא הכרה, ואז מבלי דעת, פתאום היה לכם "אב". בנוסף לכך, תבינו שהאל הכול יכול צפה בכם שם וחיכה שתחזרו כל הזמן הזה. הוא משתוקק במרירות, וממתין למענה אך לא מקבל תשובה. צפייתו לא תסולא בפז, והיא נועדה ללבם ורוחם של בני האנוש. ייתכן שצפייתו לא יודעת סוף, וייתכן שצפייתו באה אל סופה. אולם עליכם לדעת בדיוק איפה נמצאים לבכם ורוחכם כעת.
28 במאי, 2003
;){kind=link}